החלטה בתיק רע"פ 1756/13

1.            לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' הנשיא י' אלון, וכב' השופטים י' צלקובניק ו-י' רז-לוי) מתאריך 30.01.2013 ב-עפ"ג 46455-03-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' סגן הנשיא (כתארו אז) נ' אבו טהה) מתאריך 06.02.2012 ב-ת"פ 4411/04.

אציין, כי בגדרי בקשת רשות הערעור שהגיש (ולא בבקשה נפרדת, כמקובל בנסיבות דומות), המבקש אף עותר לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו, שהוא אמור להתחיל לרצותו בתאריך 17.03.2013.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשת רשות הערעור.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.            בתאריך 30.11.2004 הוגש כתב אישום נגד המבקש ונגד אדם נוסף, וכן נגד שלוש חברות שהמבקש היה בהן מנהל פעיל במועדים הרלבנטיים. כתב האישום כלל 14 אישומים שונים, והמבקש הואשם בכל אחד מאישומים אלה. בקצירת האומר אציין, כי למבקש יוחסו 64 עבירות מס שונות (לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]), אשר בוצעו לכאורה במהלך השנים 2002-1999, וזאת הן ביחס לחברות שהוא שימש כמנהל שלהן, והן ביחס להכנסותיו האישיות.

3.            בתאריך 28.06.2010 ביקש בא-כחו של המבקש מבית משפט השלום הנכבד כי יתאפשר למבקש לחזור בו מעמדתו המקורית, לפיה כפר במיוחס לו, ולהודות בכל עובדות כתב האישום (אציין, כי בגזר דינו של בית משפט השלום הנכבד נאמר כי הודאתו של המבקש נעשתה במסגרת הסדר טיעון, אך ממכלול החומר שהוגש לי, וכן מבקשת רשות הערעור עצמה, עולה כי ההודאה הנ"ל - לא ניתנה, כנראה, על רקע של הסדר טיעון).

בית משפט השלום הנכבד קיבל את בקשת המבקש לחזור בו מכפירתו. נוכח הודאתו של המבקש, הרשיע אותו בית משפט השלום הנכבד בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

4.            בתאריך 06.02.2012 גזר בית משפט השלום הנכבד את דינו של המבקש.

מבחינת השיקולים לחומרא, עמד בית משפט השלום על ההלכה שקבע בית משפט זה בדבר החומרה הרבה שיש לייחס לעבירות מס, וקבע כי עבירת אי-תשלום ניכויים, שהיא אחת העבירות המרכזיות שבהן הורשע המערער, "כרוכה בשליחת יד לקופת הציבור והיא בעלת אלמנט של גניבה". בית משפט השלום אף ציין כי המבקש הורשע בעבר בעבירות מס דומות, ונידון בין השאר לעונש של מאסר על תנאי, אותו יש להפעיל בהליך הנוכחי. כן עמד בית משפט השלום הנכבד על כך שהמבקש "לא הסיר את מלוא המחדלים - חלק מהדוחות טרם הוגשו וכן נותר חוב ניכויים המתייחס לנאשמת 3 [חברת אלום דן אלומיניום 2000 ד.ת. בע"מ - ח"מ, להלן: חברת אלום]... יש לציין, כי המדובר בסכומים לא מבוטלים של אי תשלום מס שנוכה, בסכומים של 74,000 ש"ח, 192,000 ש"ח, 202,000 ש"ח. סכומים אלה לא הועברו עד היום לשלטונות המס".

          מבחינת השיקולים לקולא, ציין בית משפט השלום את תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, על פיו מדובר באדם, אשר ניהל חיים נורמטיביים, וחווה קריסה כלכלית בעסקיו. עוד התייחס בית משפט השלום לנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, וביניהן: גילו המבוגר יחסית, הודאתו בעובדות כתב האישום, מצבו הבריאותי הרעוע, מצבו הנפשי הקשה, וכן העובדה שהפך לפושט רגל.

          בסופם של דבר, קבע בית משפט השלום כי: "היה מקום להחמיר עם הנאשם 4 [המערער כאן - ח"מ]... אולם בשל הנסיבות האישיות הקשות כעולה מהתסקיר, החלטתי שלא למצות את הדין עם הנאשם". לפיכך, השית בית משפט השלום הנכבד על המבקש את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל, הפעלת עונש המאסר המותנה, בן שישה חודשים, שהושת על המבקש בהליך קודם (כך שעונש זה ירוצה במצטבר), ובסך הכל תשעה חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 50,000 ש"ח, והתחייבות כספית על סך 50,000 ש"ח שלא יעבור עבירה דומה במשך שלוש שנים.

5.            על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד. בערעורו, טען המבקש כי שגה בית משפט שלום בכך שקבע כי הסכומים בסך 74,000 ש"ח ו-192,000 ש"ח משוייכים לחברת אלום, וכי בפועל הם היו צריכים להיות משוייכים לחברות: דנכל בניה (1998) בע"מ ו-אלום - דן תורג'מן בע"מ, וכי חובות אלה שולמו על ידי המבקש עוד טרם שנגזר דינו. עוד טען המבקש בפני בית המשפט המחוזי הנכבד כי גזר דינה של הערכאה המבררת לא נתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות הקשות.

בפסק דינו מתאריך 30.01.2013 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את כל טענותיו של המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי: "אף לא אחד ממחדלים אלה הוסר, ואף לא נטען כי הוסר, טרם מתן גזר הדין בבית משפט השלום". בית המשפט המחוזי אף ציין כי לפנים משורת הדין הסכים לדחות את מועד שמיעת הערעור כדי שהמבקש יפעל להסרת מחדליו, אך הדבר לא נעשה. בית המשפט המחוזי הנכבד הוסיף וקבע כי נסיבותיו האישיות של המבקש אינן יכולות להצדיק הקלה בגזר דינו, ואף הדגיש כי: "... בנסיבות ריבוי העבירות, נוכח העבר הקודם של הרשעות בעבירות מס, נוכח המאסר על תנאי שהיה בר הפעלה ונוכח כל שאר הנתונים - איננו מוצאים כי נוכח כל אלה יש מקום להקלה בגזר הדין קמא שנמצא בעינינו נוטה לקולא".

לפיכך דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את ערעורו של המבקש, והותיר את גזר דינו של בית משפט השלום הנכבד על כנו.

מכאן הבקשה שבפני.

טענות המבקש

6.            בבקשתו, חוזר המבקש על שתי הטענות אותן העלה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, וגורס כדלקמן:

ראשית, כי שגה בית משפט השלום הנכבד ביחס לקביעותיו העובדתיות, על פיהן המבקש לא הסיר את מחדליו בעניין הניכויים בסך של 74,000 ש"ח ו-192,000 ש"ח. לטענת המבקש, מחדלים אלה הוסרו עוד בשנת 2010, דהיינו כשנתיים לפני מתן גזר דינו של בית משפט השלום הנכבד. לצורך ביסוס טענתו זו, צירף המבקש (מבלי להגיש בקשה להוספת ראיה, כנדרש) מכתב מאת פקיד השומה באר-שבע מתאריך 05.03.2013 (להלן: מכתב פקיד השומה), ובו נאמר, בין היתר, כדלקמן:

"מצ"ב הסכם שומה וגביה שאושר על ידי הכנ"ר חוב הניכויים בתיק [של חברת אלום - ח"מ] הוסדר ובכך הוסרו המחדלים בתיק. כמו כן לידיעתך, בחברת דנכל בניה (1998) וכן בחברת אלום דן תורג'מן בע"מ שולמו חובות הניכויים בשנת 2010".